שלבי הפקת סרט תדמית

שלבי הפקת סרט תדמית, מהם השלבים וכיצד ניתן לעשות זאת נכון?

מאמר זה מיועד לעוסקים במלאכת הפקת סרטי התדמית- זהו מאמר מקצועי.

נתמקד במאמר זה בשני חלקים: התסריט והצילום.

1. התסריט

המורכבות הרבה שבהפקת סרט תדמית דורשת הכנה רבה.

תכנון מדוקדק של ההפקה ימנע תקלות רבות בזמן ביצועה. הבמאי חייב לתכנן מראש את כל הצילומים הדרושים לו לסרט התדמית.

כיצד לצלם, מאיזה זווית, באיזו עדשה, איזו תאורה דרושה לביצוע הצילומים, מה יכלל בצילום, אילו שחקנים, אביזרים, תפאורה, וכן מאות ואלפי פריטים שונים, שאסור לשכוח אותם בזמן ההפקה.

לשם כך נועד התסריט, התסריט נבנה בשלבים כדי שאפשר יהיה לתכנן את ההפקה עוד לפני ביצוע הצילום הראשון.

התסריט הוא סוג של כתיבה מפורטת מאוד של הקולות שנשמעים בסרט. כלומר הדיאלוגים והאפקטים הקוליים. התסריט אינו מכיל תווי מוזיקה מדויקים, אבל הוא מציין את האווירה הכללית וזו אמורה להוות השראה למלחין, או למעבד.

כמו כן, כולל התסריט תיאור חזותי של התרחשות, אבל אינו עוסק בפרטים טכניים של הצילום או הבימוי.

2. תסריט ההפקה

התסריטאי כולל כותב תסריט שבו העיקר הוא המלל, ומעט תיאור של התרחשות העלילה.

על הבמאי לתרגם את התסריט הראשי לתסריט ההפקה. את תסריט ההפקה כותב הבמאי, ובו הוא מפרט את כל השוטים בסרט התדמית. לשם כך חייב הבמאי לדעת את כל האפשרויות העומדות לרשותו.

השלב הראשון הוא קביעת מקום הצילומים. לפעמים מתנהלים צילומים בכפוף לתפאורה מסוימת, במקרה זה יש לתכנן את התפאורה במדויק עוד לפני כתיבת תסריט ההפקה.

גם אם נבחר מיקום מן המציאות, ולא נזדקק לתפאורה, חייב הבמאי לבקר במקום, לצלם אותו במצלמה רגילה, ולרשום את כל המגבלות שעלולות להיווצר בזמן הצילומים.

בחירת עדשה ומצלמה בה יצולם הסרט:

בחזית המצלמה ממוקמת העדשה. עדשת הטלוויזיה דומה לעדשת הקולנוע. תפקיד העדשה לרכז את התמונה על המשטח הרגיש.

מרחק העדשה מן המשטח הרגיש, נקבע ע"י צורת הליטוש שלה, והוא גם קובע את זווית התפוסה. (זווית הראיה המירבית). (ככל שקטן המרחק מהמשטח הרגיש – גדלה זווית התפוסה).

לכן ניתן להגדיר עדשה ע"פ אורך המוקד או זווית התפוסה שלה.

אורך מוקד: אורך המוקד הוא, כאמור, המרחק שבין העדשה המכוונת לאין סוף, לבין המשטח הרגיש, כאשר התמונה ממוקדמת עליו. ( תמונה חדה).

זווית תפוסה: זווית התפוסה היא זווית הראייה של עדשה שמקרינה על המשטח הרגיש כאשר התמונה ממורכזת עליו.

לכאורה אין הבדל בין בין שתי ההגדרות, אבל למעשה זווית התפוסה תלויה גם באורך המוקד וגם בשטח המוקרן (סרט 35 מ"מ, 16 מ"מ, סופר -8 וכו').

ד. הצמצם

העדשה מרכזת ומעבירה כמות אור גדולה בהרבה מזו שהמשטח הרגיש זקוק לה כדי ליצור תמונה. לכן מותקן בתוך העדשה מצמם. הדומה לזה שבעין, כדי לווסת את כמות האור הנכנסת למצלמה.

כאשר החלו להשתמש בצמצם, התבררה תופעה מעניינת: במידה שהצמצם סגור, בה במידה נכנסים עצמים המצויים במרחק שונה מהמצלמה לתחום החדות, (לתחום המיקוד"הפוקוס")התברר שעומק השדה הולך וגדל ככל שהצמצם נסגר יותר, והלך וקטן ככל שהצמצם נפתח יותר.

ה. פרספקטיבה

תופעת הקווים המקבילים, ההולכים ומתכנסים במרחק, קיימת בכל העדשות.

ואולם, ככל שזווית התפוסה, מתארכים הקווים (נעשים רחוקים יותר) וככל שהזווית קטנה- הם מתקצרים. תופעה זו מוכרת לנו ממשקפת השדה – כל העצמים במרחק נראים לנו צפופים.

דוגמא טובה לכך היא צילומים ממרחק בעזרת עדשה טלסקופית, כמו מצעד 1 במאי בכיכר האדומה במוסקבה. הצועדים נראים שם, כאילו הם דבוקים איש לגב חברו.

אבל, כאשר נהפוך את המשקפת ונביט לכיוון הרגליים, הן תיראנה ארוכות מאוד, והקרקע רחוקה מאוד. תופעת לוואי זו קיימת בכל העדשות, ולכן כדאי לחשוב היטב אם להתקרב אל מושא הצילום.

או לקרב אותו בעזרת עדשת זום.

תופעות אחרות הן כרית הסיכות, ובזווית הרחבה- חבית. כאשר הזווית היא רחבה ביותר, אנו מקבלים תמונה כדורית הנקראת עין הדג.