סדנת "משפיעני AI" של VideoHead נפתחת בסיפור אישי לגמרי: איתי ורועי, שהכירו עוד בשנת 2004 בחוג לקולנוע, התחילו להפיק יחד כבר בזמן התואר. משם, ב־2010, הקימו את VideoHead והפכו את האהבה לקולנוע ולעבודה עם אנשים לעסק שמלווה מותגים, ארגונים וגופים ציבוריים. מאז הם מפיקים פרסומות, אנימציה וכל סוג של סרטון תדמית לעסקים וארגונים – מהיי־טק ותעשייה ביטחונית ועד משרדי ממשלה ומרכזי מבקרים.
היום העולם של הפקת סרט תדמית כבר לא נראה כמו פעם. במקום רק לוקיישנים, צוות צילום וימי הפקה אינסופיים, נכנסים למשחק כלים של בינה מלאכותית, אווטארים ודמויות וירטואליות. הסדנה שנפתחה בהצגת תיק העבודות – פרסומות טלוויזיה, סרטים לסטארטאפים, תכני VR, סרטים למשרד החוץ ולתעשייה האווירית – משמשת בעיקר כקרש קפיצה לנושא המרכזי: איך הטכנולוגיה משנה את הדרך שבה מספרים סיפור על מסך.
אחד העוגנים המרכזיים בסדנה הוא הדוגמה של ליל מיקלה – דמות וירטואלית שנוצרה ב־2016 באמצעות בינה מלאכותית ואנימציה ממוחשבת. היא נראית כמו שילוב בין אדם לאנימציה, עם מראה ייחודי שנע על התפר בין רובוט לבת־אדם. היא לא מסתירה את העובדה שהיא "לא אמיתית", ובכל זאת צוברת מיליוני עוקבים, מובילה קמפיינים, מוציאה שירים ומייצגת ערכים של גיוון, קבלה עצמית ואקטיביזם. בעולם שבו קהל צעיר צורך תוכן כמעט רק דרך רשתות חברתיות, דמות כזו יכולה להיות גם פרזנטורית, גם אייקון תרבות, וגם בסיס ל־סרטון תדמיתי למותג אופנה בינלאומי.
הכוח של הדמויות הווירטואליות לא נשאר בתיאוריות הגדולות. בסדנה מוצגת גם דוגמה מקומית לחלוטין: מסעדת קינוחים שבחרה דובי שחור כדמות קבועה. הדובי חי גם כפיזי במסעדה וגם כדמות דיגיטלית – סביבו נוצרים סיפורי אהבה, סרטונים קצרים, סצנות מצחיקות ואפילו רגעים רומנטיים לקראת ולנטיין. הלקוחות יודעים שזה דובי "מומצא", ובכל זאת מתחברים אליו רגשית, מצלמים, משתפים, ומייצרים סביבו באזז – בדיוק אותו מנגנון שחי מאחורי מותגים גדולים שמשתמשים בדמויות קבועות.
כאן נכנס אלון משי, שמלווה את עולם הפוסט־פרודקשן כמעט 30 שנה. הוא מציג כיצד כלים של AI מאפשרים ליצור דמויות חדשות, להניע תמונה סטטית כאילו היא מדברת, ולייצר רצפים שלמים של וידאו עם אווטארים. חלק מהכלים מאפשרים להקליד טקסט ולקבל דמות מדברת, אחרים עובדים עם הקלטת קול אמיתית – במיוחד כשמדובר בעברית – וחלק מאפשרים אפילו לתרגם את אותה דמות לעשרות שפות שונות. בעיניים של ארגונים בינלאומיים, זה פוטנציאל עצום: סרט הדרכה אחד, ופנים דיגיטליות שמדברות לכל מדינה בשפה שלה.
בסטודיו עצמו משתמשים באותן טכניקות כדי לבנות דמויות, לשלב אותן בקמפיינים ולספר סיפורים דרך סרטוני תדמית שנראים כאילו צולמו בסט גדול – למרות שהכול נבנה דיגיטלית. עבור לקוחות מסחריים, זה הופך רעיונות שבעבר היו דורשים תסריטאים, שחקנים, לוקיישנים ומערך הפקה מלא – למשהו שניתן לייצר בצורה מדויקת, מהירה וגמישה יותר. כלים כאלה במיוחד מתאימים לסרטים חוזרים: הדרכות, סרטי אונבורדינג, מסרים פנימיים בארגון וסדרות תוכן חוזרות.
אחד הקווים האדומים שעולים שוב ושוב בסדנה הוא הקשר בין דמיון לאחריות. מצד אחד, הטכנולוגיה מאפשרת ליצור דמות שלא קיימת, למקם אותה בשכונה שלא קיימת, ולהציג לצופה משהו שנראה לגמרי "חדשותי" ואמין. מצד שני, עולה השאלה איך משתמשים בכוח הזה – האם כדי לפשט רעיונות מורכבים, לחסוך משאבים ולהנגיש מידע, או כדי לטשטש גבולות באופן בעייתי. הדוגמאות שאלון מציג – כולל טכנולוגיות מתקדמות שעדיין לא זמינות באופן חופשי – מחדדות את הפוטנציאל וגם את האחריות.
המשותף לכל הדוגמאות, מווידאו מסחרי ועד דמות וירטואלית בינלאומית, הוא אותו עיקרון בסיסי: טכנולוגיה לבדה לא מייצרת קסם. מה שמבדיל בין עוד קליפ לבין נכס שיווקי אמיתי הוא אותו שילוב של רעיון, נרטיב, הבנה של קהל היעד ויכולת לספר סיפור. גם בעולם שבו ניתן לייצר דמות בלחיצת כפתור, עדיין צריך לדעת איזה סיפור היא מספרת – ולמה שמישהו ירצה לעקוב אחריה.
עבור VideoHead, סדנת משפיעני AI היא לא רק "הצגה של כלים", אלא הצעה לכיוון חדש בעולם שבו וידאו, שיווק וטכנולוגיה הולכים ומתמזגים. מי שילמד לעבוד עם דמויות וירטואליות, אווטארים וכלים של בינה מלאכותית, יוכל להרחיב את ארגז הכלים הקריאייטיבי שלו – ממותגים גדולים ועד עסקים קטנים. בסופו של דבר, מי שיודע לשלב נכון בין קריאייטיב, טכנולוגיה וכל מה שסביב סרטון תדמית יוכל לבנות לעצמו יתרון אמיתי בעולם התוכן החדש.
מה ההבדל בין משפיען אנושי לבין משפיען וירטואלי שנוצר באמצעות בינה מלאכותית, ואיך זה משנה את הדרך שבה מותגים מתקשרים עם קהל היעד?
משפיען אנושי מגיע עם ביוגרפיה אמיתית, חיים אישיים, מגבלות ולפעמים גם דרמות. משפיען וירטואלי, לעומת זאת, הוא דמות שנבנתה מאפס – מראה, אופי, ערכים וסיפור – וניתנת לשליטה מלאה. אין טעויות לייב, אין הזדקנות, אין סקנדלים לא מתוכננים. עבור מותגים זה משנה את המשחק: אפשר לבנות דמות עקבית שחיה שנים, לדבר דרכה בשפות שונות ולהופיע בכל פלטפורמה, בלי להיות תלויים ביומן של אף אחד.
למה קהל בגילי 15–30 כל כך מתחבר לדמויות דיגיטליות שיודעים מראש שהן “לא אמיתיות”, ואיזה סוגי תוכן מדברים אליו הכי טוב?
הקהל הזה גדל ברשת – עם משחקים, אפליקציות, פילטרים ודמויות מהעולם הדיגיטלי. מבחינתו, הגבול בין מציאות לדמיון תמיד היה מטושטש. הוא לא "נופל בפח" – הוא יודע שמדובר בדמות מומצאת ופשוט נהנה מהתוכן: הומור, מוזיקה, לייפסטייל, אופנה, אקטיביזם וחיים יומיומיים מסקרנים. כל עוד הדמות מעניינת, עקבית ומרגישה אותנטית ברמת הסיפור – היא נתפסת לגמרי לגיטימית.
אילו כלים וטכנולוגיות הוצגו בוובינר ליצירת אווטארים ודמויות וירטואליות, ומה רמת הידע הטכני שצריך כדי להתחיל לעבוד איתם בפועל?
בוובינר הוצגו כלים ל"הנעת" תמונה סטטית בעזרת וידאו, פלטפורמות שמייצרות דמויות מדברות מטקסט או מקובצי קול, ומערכות מתקדמות יותר שיודעות לבנות פרסונות וידאו עקביות ממספר זוויות. רוב הכלים עובדים בענן, לא דורשים מחשב מפלצתי, והם בנויים בשיטת “פרימיום” – התחלה חינמית ואז הרחבה בתשלום. כדי להתחיל, מספיק לדעת להעלות קבצים, להקליד טקסט ולשחק עם ממשק אינטרנטי בסיסי; העומק נבנה בהדרגה.
מה האתגרים וההזדמנויות בעבודה עם עברית בעולם האווטארים והקול הסינתטי, במיוחד כשמשלבים אותם בתכני שיווק והדרכה?
בעברית האתגר המרכזי הוא שהרבה מנועי טקסט־לקול עדיין לא נשמעים טבעיים, בטח לא כמו באנגלית. לכן, אחת הגישות היא להקליט קול אנושי אמיתי ולהזין אותו לכלי הווידאו במקום להסתמך רק על סינתזה. מצד שני, יש כאן הזדמנות: אפשר לבנות תכנים שיווקיים והדרכתיים שבהם הדמות על המסך היא דיגיטלית, אבל הקול והמסר הם מאוד מקומיים ואותנטיים – שילוב שנותן גם טכנולוגיה מתקדמת וגם תחושת קרבה.
איך שימוש בדמויות וירטואליות יכול לחסוך עלויות, לייצר תוכן בקנה מידה גדול ולפתוח אפשרויות יצירתיות חדשות לעסקים, כפי שהודגם בדוגמאות מהוובינר?
רגע שדמות דיגיטלית מוכנה – אפשר להשתמש בה שוב ושוב בלי ימי צילום, איפור, סט ולוקיישן. פשוט מחליפים טקסט, קול, רקע או סיפור, ומייצרים תכנים חדשים באותה שפה חזותית. כך ניתן לייצר סדרות של תכני שיווק, הדרכה או שירות לקוחות בקנה מידה רחב, בעלות נמוכה יחסית, ובקצב שמתאים לעולם הדיגיטלי. מעבר לחיסכון, זה פותח חופש יצירתי: דמויות שלא מזדקנות, זירות דמיוניות, עולמות שלמים שנבנים רק מדמיון ומפיקסלים.
